שלוש אחיות

סיפורן של שלוש אחיות שהגיעו אלי על מנת לטפל בקשר סבוך עם אמם.אמם שוכבת על ערש דווי כבר הרבה זמן .היא כבר בקושי כאן .כמעט לא אוכלת ,סובלת מאוד .כבר לא מדברת ולא מתקשרת . הבקשה שלהן היתה לשחרר אותה ולהפרד ממנה .לסגור מעגלים שקשה להן לסגור לבד כי הן מאוד מופעלות .המליצו להן להגיע אלי לסשן של קונסטלציה משפחתית למרות שהיא בעצמה לא יכלה להגיע . הם מרגישות שהיא מחזיקה משהו בפנים ומסרבת לשחרר ,בתחושה שלהן הגוף שלה כבר מבקש מנוחה  ומשום מה היא עוד נאבקת להשאר .אכן בקשה לא שגרתית אבל הסכמתי .הן הגיעו שלושת האחיות בשנות ה40 וה50 לחייהן .ניתן היה לראות את הדמיון בינהם למרות שהן מאוד שונות .הם התיישבו בכורסאות שמולי וסיפרו לי קצת על עצמן ועל אמן .אימן ,הם מסכימות בינהם, מאז שהן זוכרות אותה היתה אישה קשה ונוקשה .בילדותן לא חסכה מהם את גערותיה טענותיה והצלפותיה ,מהם סבלה בעיקר הבת הבכורה שלעיתים אף הגנה על אחיותיה בגופה  .הם לא זכרו את אמם מחבקת אותן ומטפלת בהן וחיו עם חסך אמהי גדול . אביהם עזב אותה ואותן בגיל צעיר  .וללא דודתם האהובה שטיפלה בהם בילדותן לא בטוח שנפשם הזכה היתה שורדת .כיום אחת מהבנות גרושה עם 2-3 ילדים, אחת נשואה ללא ילדים והקטנה מעולם לא התחתנה,ועדיין חיה בבית הצמוד לאימה וסועדת אותה כל חייה .מאז ומתמיד הם זוכרות אוירה של פחד בבית . אמן היתה אישה חרוצה אך נוקשה מרירה וכעסנית .לעולם לא היתה מרוצה מהן תמיד באה אליהן בטענות ובביקורת .בקונסטלציה אנחנו עובדות עם יצוגים ככה שמי שמשתתף לא באמת צריך להיות נוכח פיזית במרחב .אנחנו שמות יצוג לאמם .ומיד תחושת הפחד ששררה בבית ועדיין מנהלת אותן בחייהן הבוגרים משתלטת על הסטודיו . .שלושתן הסכימו שתמיד היתה להם תחושה שיש עניין לא מדובר במשפחה  .משהו שנמצא בין קירות הבית בו גדלו אבל לא מדברים עליו . כששמנו יצוג לסוד די מהר טסנו אחורה בזמן לילדותה של אימן בכפר קטן ליד נהר גדול ,ומתגלה סיפור שהן זכרו מסיפורים באופן חלקי ובמעומעם .על שפת הנהר פגשנו3 אחיות . 2 אחיות צעירות בגילאים 13,14 בערך ואחות קטנה . הן יושבות נהנות ומצחקקות להן על שפת הנהר לבושות בדלות ,דופקות את הכביסה על הסלעים ואחותם הקטנה בת השנה נמצאת איתם ,יושבת בגיגית ומשחקת באבנים ובבדים הצבעוניים .והנה משום מקום הגיעו כמה בחורים צעירים ונאים מהכפר הסמוך ומתחילה תקשורת קולנית, מלאה בהורמונים בינם ובין האחיות המרוגשות . לרגע לא שמו לב שהקטנה נעמדת לה בגיגית מאבדת את שיווי משקלה, ומתגלגלת איתה ביחד אל הנהר השוצף.עד שהן קופצות לנהר אחריה ,היא כבר בולעת הרבה מים ומקבלת מכה חזקה בראש מהסלעים .הם נוטלות אותה מהנהר מעולפת בידיהן רצות בחזרה הביתה מוצפות ברגשות אימה ואשמה  .אמן ,אישה קשת יום בעלת תשעה ילדים היתה עסוקה באותו הזמן בנקיונות ,בביתה של האישה העשירה  שאצלה היתה עובדת ומטפלת בילדיה .(כשהיא משאירה את ילדיה שלה בבית ,לטפל בקטנים ולעשות את עבודות הבית . בזמן שבעלה שותה ומשתכר בכפר עם שאר הגברים .)הקטנה איבדה את ההכרה ולקח כמה דקות ארוכות עד שהתעוררה .כמה נורא היה לשמוע שלעולם לא חזרה לעצמה. משהו קרה לה שם בנהר .היא אומנם התעוררה, אבל נותרה עם פיגור כלשהו .לעולם לא התחתנה ונשארה כנטל כלכלי על משפחתה  .( מי זאת אם לא אותה אחות של אמה שטיפלה בהם בילדותן) רגשות האשמה הנוראיות לא עזבו את הבנות .אמן הענישה אותן סגרה אותם וחבטה בהן .כמו לא הספיק הכאב הצער והחרטה הרבה שהם חוו על אחותם הקטנה והאהובה .האחות הגדולה לא התאוששה מהתקרית .ההבנה שנולדה ברגע זה ש״כשטוב לי קורה משהו רע ״ניהלה אותה מאז כל חייה .והיא חייה מוצפת ברגשות אשם קשים .ובכל אפשרות שניתנה לה הענישה את עצמה וסירבה להנות משאר חייה מתוך פחד לא מודע שמסוכן להנות  ,עשתה תמיד בחירות כואבות, בחרה בן זוג שהתאכזר אליה  ונטש אותה וחייתה בעוני בדלות  .גידלה את בנותיה בקושי ולא הרשתה לעצמה להנות ולהרגיש אהבה .בסשן עמדה הבת הבכורה ( הרי היא אמן ) מול אחותה הקטנה ( הרי היא דודתן)ואמה שלה( הרי היא סבתן )ונוצרה בינהם שיחה אולי בפעם הראשונה בחייהן .שיחה של אמת והכרה .הסבתא לקחה אחריות וביקשה סליחה מביתה הבכורה שלא היתה שם עבורה ודרשה ממנה מה שלא היתה צריכה .הבת הבכורה ביקשה סליחה מאחותה הקטנה שכמובן לא באמת כעסה .העיניים של כולנו בסטודיו דמעו כשהאמא חיבקה את ביתה וביקשה את סליחתה על כל השנים. שחררה אותה מהאשמה הנוראית שסחבה על כתפיה .ושחררה אותה מההקשר בין הנאה לאובדן .
כשבועיים לאחר הסשן קיבלתי הודעה שאמן נפטרה אבל לא לפני שסיפרו לי שמשהו קרה שהן חזרו הביתה אמן תפסה את ידיהם ונשקה להם בראשם .סליחה היא לא ביקשה כי לא דיברה ,אבל עינה דמעו ואהבה גדולה בקעה מהם .אהבה שלא זכו לקבל ממנה בחייה אבל במותה השאירה אותה איתן .
* פרטי הסיפור שונו ללא היכר
נטע אסולין-קונסטלציה משפחתיתסיפורן של שלוש אחיות שהגיעו אלי על מנת לטפל בקשר סבוך עם אמם.אמם שוכבת על ערש דווי כבר הרבה זמן .היא כבר בקושי כאן .כמעט לא אוכלת ,סובלת מאוד .כבר לא מדברת ולא מתקשרת . הבקשה שלהן היתה לשחרר אותה ולהפרד ממנה .לסגור מעגלים שקשה להן לסגור לבד כי הן מאוד מופעלות .המליצו להן להגיע אלי לסשן של קונסטלציה משפחתית למרות שהיא בעצמה לא יכלה להגיע . הם מרגישות שהיא מחזיקה משהו בפנים ומסרבת לשחרר ,בתחושה שלהן הגוף שלה כבר מבקש מנוחה ומשום מה היא עוד נאבקת להשאר .אכן בקשה לא שגרתית אבל הסכמתי .הן הגיעו שלושת האחיות בשנות ה40 וה50 לחייהן .ניתן היה לראות את הדמיון בינהם למרות שהן מאוד שונות .הם התיישבו בכורסאות שמולי וסיפרו לי קצת על עצמן ועל אמן .אימן ,הם מסכימות בינהם, מאז שהן זוכרות אותה היתה אישה קשה ונוקשה .בילדותן לא חסכה מהם את גערותיה טענותיה והצלפותיה ,מהם סבלה בעיקר הבת הבכורה שלעיתים אף הגנה על אחיותיה בגופה .הם לא זכרו את אמם מחבקת אותן ומטפלת בהן וחיו עם חסך אמהי גדול . אביהם עזב אותה ואותן בגיל צעיר .וללא דודתם האהובה שטיפלה בהם בילדותן לא בטוח שנפשם הזכה היתה שורדת .כיום אחת מהבנות גרושה עם 2-3 ילדים, אחת נשואה ללא ילדים והקטנה מעולם לא התחתנה,ועדיין חיה בבית הצמוד לאימה וסועדת אותה כל חייה .מאז ומתמיד הם זוכרות אוירה של פחד בבית . אמן היתה אישה חרוצה אך נוקשה מרירה וכעסנית .לעולם לא היתה מרוצה מהן תמיד באה אליהן בטענות ובביקורת .בקונסטלציה אנחנו עובדות עם יצוגים ככה שמי שמשתתף לא באמת צריך להיות נוכח פיזית במרחב .אנחנו שמות יצוג לאמם .ומיד תחושת הפחד ששררה בבית ועדיין מנהלת אותן בחייהן הבוגרים משתלטת על הסטודיו . .שלושתן הסכימו שתמיד היתה להם תחושה שיש עניין לא מדובר במשפחה .משהו שנמצא בין קירות הבית בו גדלו אבל לא מדברים עליו . כששמנו יצוג לסוד די מהר טסנו אחורה בזמן לילדותה של אימן בכפר קטן ליד נהר גדול ,ומתגלה סיפור שהן זכרו מסיפורים באופן חלקי ובמעומעם .על שפת הנהר פגשנו3 אחיות . 2 אחיות צעירות בגילאים 13,14 בערך ואחות קטנה . הן יושבות נהנות ומצחקקות להן על שפת הנהר לבושות בדלות ,דופקות את הכביסה על הסלעים ואחותם הקטנה בת השנה נמצאת איתם ,יושבת בגיגית ומשחקת באבנים ובבדים הצבעוניים .והנה משום מקום הגיעו כמה בחורים צעירים ונאים מהכפר הסמוך ומתחילה תקשורת קולנית, מלאה בהורמונים בינם ובין האחיות המרוגשות . לרגע לא שמו לב שהקטנה נעמדת לה בגיגית מאבדת את שיווי משקלה, ומתגלגלת איתה ביחד אל הנהר השוצף.עד שהן קופצות לנהר אחריה ,היא כבר בולעת הרבה מים ומקבלת מכה חזקה בראש מהסלעים .הם נוטלות אותה מהנהר מעולפת בידיהן רצות בחזרה הביתה מוצפות ברגשות אימה ואשמה .אמן ,אישה קשת יום בעלת תשעה ילדים היתה עסוקה באותו הזמן בנקיונות ,בביתה של האישה העשירה שאצלה היתה עובדת ומטפלת בילדיה .(כשהיא משאירה את ילדיה שלה בבית ,לטפל בקטנים ולעשות את עבודות הבית . בזמן שבעלה שותה ומשתכר בכפר עם שאר הגברים .)הקטנה איבדה את ההכרה ולקח כמה דקות ארוכות עד שהתעוררה .כמה נורא היה לשמוע שלעולם לא חזרה לעצמה. משהו קרה לה שם בנהר .היא אומנם התעוררה, אבל נותרה עם פיגור כלשהו .לעולם לא התחתנה ונשארה כנטל כלכלי על משפחתה .( מי זאת אם לא אותה אחות של אמה שטיפלה בהם בילדותן) רגשות האשמה הנוראיות לא עזבו את הבנות .אמן הענישה אותן סגרה אותם וחבטה בהן .כמו לא הספיק הכאב הצער והחרטה הרבה שהם חוו על אחותם הקטנה והאהובה .האחות הגדולה לא התאוששה מהתקרית .ההבנה שנולדה ברגע זה ש״כשטוב לי קורה משהו רע ״ניהלה אותה מאז כל חייה .והיא חייה מוצפת ברגשות אשם קשים .ובכל אפשרות שניתנה לה הענישה את עצמה וסירבה להנות משאר חייה מתוך פחד לא מודע שמסוכן להנות ,עשתה תמיד בחירות כואבות, בחרה בן זוג שהתאכזר אליה ונטש אותה וחייתה בעוני בדלות .גידלה את בנותיה בקושי ולא הרשתה לעצמה להנות ולהרגיש אהבה .בסשן עמדה הבת הבכורה ( הרי היא אמן ) מול אחותה הקטנה ( הרי היא דודתן)ואמה שלה( הרי היא סבתן )ונוצרה בינהם שיחה אולי בפעם הראשונה בחייהן .שיחה של אמת והכרה .הסבתא לקחה אחריות וביקשה סליחה מביתה הבכורה שלא היתה שם עבורה ודרשה ממנה מה שלא היתה צריכה .הבת הבכורה ביקשה סליחה מאחותה הקטנה שכמובן לא באמת כעסה .העיניים של כולנו בסטודיו דמעו כשהאמא חיבקה את ביתה וביקשה את סליחתה על כל השנים. שחררה אותה מהאשמה הנוראית שסחבה על כתפיה .ושחררה אותה מההקשר בין הנאה לאובדן .
כשבועיים לאחר הסשן קיבלתי הודעה שאמן נפטרה אבל לא לפני שסיפרו לי שמשהו קרה שהן חזרו הביתה אמן תפסה את ידיהם ונשקה להם בראשם .סליחה היא לא ביקשה כי לא דיברה ,אבל עינה דמעו ואהבה גדולה בקעה מהם .אהבה שלא זכו לקבל ממנה בחייה אבל במותה השאירה אותה איתן .
* פרטי הסיפור שונו ללא היכר
נטע אסולין-קונסטלציה משפחתיתסיפורן של שלוש אחיות שהגיעו אלי על מנת לטפל בקשר סבוך עם אמם.אמם שוכבת על ערש דווי כבר הרבה זמן .היא כבר בקושי כאן .כמעט לא אוכלת ,סובלת מאוד .כבר לא מדברת ולא מתקשרת . הבקשה שלהן היתה לשחרר אותה ולהפרד ממנה .לסגור מעגלים שקשה להן לסגור לבד כי הן מאוד מופעלות .המליצו להן להגיע אלי לסשן של קונסטלציה משפחתית למרות שהיא בעצמה לא יכלה להגיע . הם מרגישות שהיא מחזיקה משהו בפנים ומסרבת לשחרר ,בתחושה שלהן הגוף שלה כבר מבקש מנוחה ומשום מה היא עוד נאבקת להשאר .אכן בקשה לא שגרתית אבל הסכמתי .הן הגיעו שלושת האחיות בשנות ה40 וה50 לחייהן .ניתן היה לראות את הדמיון בינהם למרות שהן מאוד שונות .הם התיישבו בכורסאות שמולי וסיפרו לי קצת על עצמן ועל אמן .אימן ,הם מסכימות בינהם, מאז שהן זוכרות אותה היתה אישה קשה ונוקשה .בילדותן לא חסכה מהם את גערותיה טענותיה והצלפותיה ,מהם סבלה בעיקר הבת הבכורה שלעיתים אף הגנה על אחיותיה בגופה .הם לא זכרו את אמם מחבקת אותן ומטפלת בהן וחיו עם חסך אמהי גדול . אביהם עזב אותה ואותן בגיל צעיר .וללא דודתם האהובה שטיפלה בהם בילדותן לא בטוח שנפשם הזכה היתה שורדת .כיום אחת מהבנות גרושה עם 2-3 ילדים, אחת נשואה ללא ילדים והקטנה מעולם לא התחתנה,ועדיין חיה בבית הצמוד לאימה וסועדת אותה כל חייה .מאז ומתמיד הם זוכרות אוירה של פחד בבית . אמן היתה אישה חרוצה אך נוקשה מרירה וכעסנית .לעולם לא היתה מרוצה מהן תמיד באה אליהן בטענות ובביקורת .בקונסטלציה אנחנו עובדות עם יצוגים ככה שמי שמשתתף לא באמת צריך להיות נוכח פיזית במרחב .אנחנו שמות יצוג לאמם .ומיד תחושת הפחד ששררה בבית ועדיין מנהלת אותן בחייהן הבוגרים משתלטת על הסטודיו . .שלושתן הסכימו שתמיד היתה להם תחושה שיש עניין לא מדובר במשפחה .משהו שנמצא בין קירות הבית בו גדלו אבל לא מדברים עליו . כששמנו יצוג לסוד די מהר טסנו אחורה בזמן לילדותה של אימן בכפר קטן ליד נהר גדול ,ומתגלה סיפור שהן זכרו מסיפורים באופן חלקי ובמעומעם .על שפת הנהר פגשנו3 אחיות . 2 אחיות צעירות בגילאים 13,14 בערך ואחות קטנה . הן יושבות נהנות ומצחקקות להן על שפת הנהר לבושות בדלות ,דופקות את הכביסה על הסלעים ואחותם הקטנה בת השנה נמצאת איתם ,יושבת בגיגית ומשחקת באבנים ובבדים הצבעוניים .והנה משום מקום הגיעו כמה בחורים צעירים ונאים מהכפר הסמוך ומתחילה תקשורת קולנית, מלאה בהורמונים בינם ובין האחיות המרוגשות . לרגע לא שמו לב שהקטנה נעמדת לה בגיגית מאבדת את שיווי משקלה, ומתגלגלת איתה ביחד אל הנהר השוצף.עד שהן קופצות לנהר אחריה ,היא כבר בולעת הרבה מים ומקבלת מכה חזקה בראש מהסלעים .הם נוטלות אותה מהנהר מעולפת בידיהן רצות בחזרה הביתה מוצפות ברגשות אימה ואשמה .אמן ,אישה קשת יום בעלת תשעה ילדים היתה עסוקה באותו הזמן בנקיונות ,בביתה של האישה העשירה שאצלה היתה עובדת ומטפלת בילדיה .(כשהיא משאירה את ילדיה שלה בבית ,לטפל בקטנים ולעשות את עבודות הבית . בזמן שבעלה שותה ומשתכר בכפר עם שאר הגברים .)הקטנה איבדה את ההכרה ולקח כמה דקות ארוכות עד שהתעוררה .כמה נורא היה לשמוע שלעולם לא חזרה לעצמה. משהו קרה לה שם בנהר .היא אומנם התעוררה, אבל נותרה עם פיגור כלשהו .לעולם לא התחתנה ונשארה כנטל כלכלי על משפחתה .( מי זאת אם לא אותה אחות של אמה שטיפלה בהם בילדותן) רגשות האשמה הנוראיות לא עזבו את הבנות .אמן הענישה אותן סגרה אותם וחבטה בהן .כמו לא הספיק הכאב הצער והחרטה הרבה שהם חוו על אחותם הקטנה והאהובה .האחות הגדולה לא התאוששה מהתקרית .ההבנה שנולדה ברגע זה ש״כשטוב לי קורה משהו רע ״ ניהלה אותה מאז כל חייה .והיא חייה מוצפת ברגשות אשם קשים .ובכל אפשרות שניתנה לה הענישה את עצמה וסירבה להנות משאר חייה מתוך פחד לא מודע שמסוכן להנות ,עשתה תמיד בחירות כואבות, בחרה בן זוג שהתאכזר אליה ונטש אותה וחייתה בעוני בדלות .גידלה את בנותיה בקושי ולא הרשתה לעצמה להנות ולהרגיש אהבה .בסשן עמדה הבת הבכורה ( הרי היא אמן ) מול אחותה הקטנה ( הרי היא דודתן)ואמה שלה( הרי היא סבתן )ונוצרה בינהם שיחה אולי בפעם הראשונה בחייהן .שיחה של אמת והכרה .הסבתא לקחה אחריות וביקשה סליחה מביתה הבכורה שלא היתה שם עבורה ודרשה ממנה מה שלא היתה צריכה .הבת הבכורה ביקשה סליחה מאחותה הקטנה שכמובן לא באמת כעסה .העיניים של כולנו בסטודיו דמעו כשהאמא חיבקה את ביתה וביקשה את סליחתה על כל השנים. שחררה אותה מהאשמה הנוראית שסחבה על כתפיה .ושחררה אותה מההקשר בין הנאה לאובדן .
כשבועיים לאחר הסשן קיבלתי הודעה שאמן נפטרה אבל לא לפני שסיפרו לי שמשהו קרה שהן חזרו הביתה אמן תפסה את ידיהם ונשקה להם בראשם .סליחה היא לא ביקשה כי לא דיברה ,אבל עינה דמעו ואהבה גדולה בקעה מהם .אהבה שלא זכו לקבל ממנה בחייה אבל במותה השאירה אותה איתן .
* פרטי הסיפור שונו ללא היכר
נטע אסולין-קונסטלציה משפחתית