אהבה בת 20 שנה
(אוטוטו)
זה סיפור שיאיר תמיד אוהב לספר על הרגע שבו הוא הבין שאני האישה שלו ...
Yair Asulin
זה היה ממש בתחילת הקשר
ובתחילת האביב .
מאוהבים ויפים ,מרוגשים וחופשיים
נסענו לנו אל המדבר .
אנחנו, והמרצדס הישנה הצהובה הישנה שלו .
כל הדרך מוזיקה ודיבורים
הגענו לקראת ערב אל המעיינות החמים בים המלח מתחת למצוקי דרגות .
השארנו את האוטו חונה לצד הכביש וירדנו למטה אל המעיינות .
טבלנו להנאתינו במים החמימים והריחניים ,
ונשטפנו בבקבוק מים קטן אחרי הרחצה .חובה לכל טובל מנוסה.
לא רחוק מאיתנו הבחנו בחברים רחוקים שיושבים ליד מדורה ומנגנים .הם הזמינו, ואנחנו התיישבנו להתחמם לידם ולשתות תה חם ומתוק מדי בטעם מדורה .
אט אט תחושה של רפיון עצמות ועייפות עצומה נפלה עלינו מהרחצה במי הגופרית החמים .
יאיר הניח את הראש שלו על הברכיים שלי וישר נרדם . עד היום יש לו כשרון הרדמות בכל מצב ובכל רגע.
אני ,קרועה מעייפות . אבל לא נוח לי בעליל לשבת על האדמה עם הראש הכבד שלו עלי.
אין לי כח לעלות עד האוטו שמרגיש רחוק כמו לפחות הודו מישראל, בזמן קורונה .
אבל מה לעשות ,אני לא מצליחה להרדם ורק מפנטזת על השמיכות שהשארנו בבגז׳ של האוטו .
תחושת חוסר הנוחות ניצחה בסוף את העייפות .הירח כבר עלה והחלטתי שאין ברירה .
התרוממתי .הנחתי בזהירות את הראש שלו על התיק ,לקחתי את המפתחות והתחלתי לטפס בחושך לכיוון הכביש .
היה חשוך וקריר אבל התמדתי בעליה כשהאדמה הפריכה והבולענית נסדקת לה מתחתי....
לאחר דקות ארוכות הגעתי סוף סוף לאוטו ומצאתי בבגז׳ את המזרון המגולגל ,את שמיכת הפוך החמה שחלמתי עליה, ואת הכרית והמחצלת שלקחתי מהבית בחוכמה של הרגע האחרון ממש לפני שיצאנו.
עם כל הערמה העצומה
דידיתי איכשהו בחזרה למטה .
חיפשתי ומצאתי לנו מקום לישון
לא רחוק מהמדורה .
פרסתי את המחצלת ,פתחתי את המזרון
עטפתי אותו בסדין וסידרתי את השמיכה יפה יפה לאור הירח.
חזרתי להעיר את יאיר ,
שעדיין ישן כמו תינוק עטוף בגופרית.
היה קשה להזיז אותו בכל זאת 1.90 של גוף יפה צעיר וחסון .הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו ולאן אני גוררת אותו אבל התמסר ולבסוף הגענו אל השמיכות .
הרמתי את השמיכה הרכה
השכבתי אותו וכיסיתי אותו .
״מה זה כאן ?״
הוא מילמל תוך כדי :
״זה לא שלנו״ ...
אבל לא היתה לו ברירה
אלא להתמסר לרכות
ולאסרטיביות שלי.
״הכל בסדר״ לחשתי לו ,
״תישן תישן אהובי …״
הוא השתרע
ואני התחפרתי לצידו
מתחת לשמיכה החמה
והכוכבים .
זה היה הרגע ,
הוא אמר לי בדיאבד
שהוא הבין שאני האישה שלו .
אחרי 20 שנה
כבר מכרנו את המרצדס הצהובה מזמן
נולדו לנו שישה ילדים
הגדולה כבר חיילת
כמעט בת 20
אבל הוא עדין שוכב כאן לידי במיטה
עטוף בשמיכות רכות .
אומנם יש מזגן
ושערו האפיר ,
אבל אני עדיין מרגישה
את האהבה
ומודה על
הבחירה שעשינו
לחיות את חיינו יחד .


״אחרי עשרים שנה
שוב אינני ילד
תמו נעורי
שיבה זרקה במלך
רק את עודך עימי
איתך שוב אל עצמי
אני חוזר…״
(יענקל’ה רוטבליט)
נטע אסולין-קונסטלציה משפחתית