השאלה הנכונה בזמן הנכון,  יכולה להוריד בבת אחת ,את האסימון שכבר שנים תקוע בחריץ.

כשענת ( שם בדוי) הגיעה אלי לקליניקה היא פתחה נושא כאוב שהיא סוחבת  מאז שהיא זוכרת את עצמה....

תמיד היא היתה בצד, בצל, אף פעם לא באמצע ,אף פעם לא מובילה .

מכווצת את עצמה, הופכת לבלתי נראית בחברה , מקפידה לא להראות ,לא לבלוט חס וחלילה לא לתפוס מקום.

אחרי שנתנו מקום לתחושה הנוכחית,  ביקשתי ממנה להסתובב אחורה לעבר ולבדוק (זה הרגע המכונן  בו עולה בי מאיפה שהוא השאלה :...)

״מתי בעבר המשפחתי שלך היה מסוכן לתפוס מקום ?״

השאלה הנכונה בזמן הנכון והצורה בה היא נשאלת ,מאפשרת לתשובה להגיע מהמקום הכי אוטנטי ולא מודע .

ענת נזכרה שהמשפחה שלה בשואה 

היתה גרה בפולין, ברחוב פולני, בו הם היו צריכים להסתתר כדי לא לבלוט ולא להראות .כי אז, בזמן ההוא להראות, היה מסוכן - להראות היה סכנת חיים .

ענת, כדרכם של ילדים שממשיכים את השושלת, לקחה על עצמה את החוזה הזה ועדיין ממשיכה להחזיק אותו ולפעול לפיו בחייה ,למרות שהסכנה בלהראות חלפה מזמן.

ההכרה בחוזה איפשרה לה לעדכן אותו .

כמה ימים אחר כך ,היא כבר הופיעה ושרה על הבמה (חלום חייה )

 והתענגה על כל רגע,

משוחררת מהסכנה שבלהראות.