יורם ( שם בדוי)

נכנס לקליניקה והתיישב בנוקשות 

 על הכורסא שמולי  .

הוא התלונן על כאב בצוואר שלא משתחרר ורצה לברר מה קורה שם באופן רגשי, אחרי שעבר ברפואה הרגילה ,עשו לו צילומים ,רשמו לו תרופות ומשחות שונות אבל שום דבר לא באמת עזר  .

יורם הוא מטפל ומרפא בעצמו.

ומבין שהכאב הוא רגשי .והרגיש שיש שם משהו שהוא כנראה לא בקשר איתו, ועד שהוא לא יהיה איתו בקשר -לא יזוז שם באמת שום דבר, ביחוד לא הצוואר.


בקונסטלציה המשפחתית

לאחר שנבין ביחד מה הנושא של הסשן ונהיה עם אופן ההופעה שלו בחיינו בהווה ,

 נסובב אותו לעבר המשפחתי שלו, כדי לבדוק מה החלק הלא מודע מן העבר הבן דורי שמשפיע על הנושא עד היום, ובעצם לא באמת מאפשר 

ריפוי .

כשיורם הסתובב לעבר ,

הוא הרגיש כמו נער צעיר אך עצוב מאודוהרגיש חנק חזק באיזור הצוואר.

ואז קפץ לו זכרון של סיפור מוכר ונורא שעבר במשפחה.

 בסיפור הקשה מנשוא סופר על נער, בן משפחה רחוק שרצח נערה מהכפר,סולק נותק מהמשפחה ולא נודעו עקבותיו .


כששיחזרנו את הסיפור

הרגיש יורם את הנער ההוא ,איך שהיה לפני המקרה המצער.

נער צעיר ושמח בכפר הולדתו שבהרים, ולצידו חברה אהובה וקרובה מאוד בשם נדיה ( עוד שם בדוי )והם שמחים ואוהבים ומבלים יחד כל רגע פנוי .שתי המשפחות שלהם גרות בשכנות והם גודלים יחד כאחים .הולכים לבית ספר ביחד משחקים אחרי הצהריים  ברחובות הכפר עם שאר הילדים .

המשפחות סימנו אותם כשידוך זו לזה וכשיגדלו מעט, הם חיו בעוני אך בשמחה .

יום אחד ,באחד המשחקים המשותפים שלהם טיפסו על מבנה הרוס כדי לראות את השקיעה והנה קרה האסון הנורא אבן התנתקה מהמבנה הרעוע

ונדיה נפלה מהמדרגות הגבוהות והשבורות  ונהרגה במקום .

הוא צרח את נפשו מהאימה 

וכשירד לבדוק מה איתה 

המשפחה שלה הגיעה בריצה,  ובטירוף הכאב היו בטוחים שהוא זה שדחף אותה והרג אותה  .

כל הכפר יצאו נגדו והאשימו אותו ברצח המזעזע. אביה תפס בצווארו בחוזקה ואם לא המשפחה שלו שהפרידה בינהם הוא כנראה לא היה שורד . 

משפחתו ההמומה והכואבת עזרה לו לברוח מהכפר לפני הלינץ׳ .

הוא ברח והסתתר במשך שנים .

ולא חזר אל הכפר לעולם .

חייו השתנו ברגע -גם איבד את משפחתו וביתו החם וגם את אהבת נפשו היפה והצעירה .רגשות האשמה על האובדן הנורא לא עזבו אותו ושינו את כל חייו.


תוך כדי שיחזור המאורע 

הבנו שבעצם לא הוא זה שהרג אותה ,ההפך הוא הנכון 

הוא זה שניסה להצילה .


ההבנה היתה כה עמוקה חודרת ומזעזעת. שיורם פרץ בבכי עז 

במשך דקות ארוכות 

והכאב שהיה קשה מנשוא 

השתחרר .


לאחר השחרור המבורך

ביקשתי ממנו לפגוש אותה מחדש 

הם נפגשו שוב לכמה רגעים .

הם אהבו שוב ושיתפו זו את זו באהבתם וכאבם והגעגוע שלהם.

המשפחה שלה גם הופיעו בקונסטלציה ביחוד אב המשפחה שאחז בצווארו והשאיר לו שם כאב שעבר קדימה בדורות . הם ביקשו את סליחתו שהאשימו אותו בשוגג במוות הנורא של ביתם האהובה. 

והסירו מכתפיו את האחריות הכבדה מנשוא .

כשחזרנו לייצוג של יורם עצמו 

משהו בגוף שלו התרכך והשתחרר 

והכאב בצוואר לא הורגש ....


אחרי כמה שבועות שנפגשנו שוב ,שאלתי אותו לשלומו 

והוא ציין לתדהמתו שהכאב שליווה אותו שנים כמעט השתחרר....


אנחנו מבינים שלעיתים 

הסיפורים שעליהם גדלנו 

נחקקו ונבנו עליהם  

אמונות יסוד מוטעות .

אמונות יסוד שמנהלות את משפחתינו במשך דורות 

אבל בעצם אמונות אלו 

נבנו על הסיפור הלא נכון . 


כשאנחנו משנים את הסיפור- 

ההווה משתנה .