בכל פעם שהייתה תולה את הכביסה

 והרוח העקשנית היתה מנסה לתלוש אותה בכח מהחבל,הייתה נזכרת בו .


הכביסה במזג אויר הזה 

היתה מתייבשת ממש מהר. 

תוך שעתיים היא כבר היתה חוזרת 

לקפל את הסדינים הלבנים והנוקשים ,

ולהניח אותם בחזרה בסלסלה.


בכל פעם שהיתה תולה את הכביסה, 

הייתה נזכרת בו .

איך הוא היה מגיע ומחבק אותה מאחורה…

קודם כל היה מגיע אליה הריח של הזיעה והנסורת מהמפעל שהיה עובד בו , 

ואחר כך היתה מרגישה את זרועותיו החזקות עוטפות אותה בחום,

ואת הלב שלו דופק לה בגב .

היא היתה מסתובבת אליו והם היו מתנשקים בהתרגשות ותמימות מלאה בתשוקה 

ולא היה לה אכפת שהוא מלכלך לה את כל הכביסה .


שנים אחרי זה ,היא כבר נשואה עם חמישה ילדים ,בסך הכל חייה נוחים .

היא כמעט לא צריכה לעבוד כי בעלה מפרנס יפה ,אבל מדי פעם שהיא עולה לגג 

לתלות את הכביסה בבית המשותף 

והיא נזכרת ….


נזכרת ,

וכאב חד וקצר של פספוס חולף בליבה .

במהרה היא מחייכת לעצמה 

וחוזרת ליומה המלא מטלות ,

לסירים לניקיונות ולכביסות ….


מדי פעם תוהה לעצמה

 מה היה קורה אם היתה מסכימה 

והולכת נגד דעתם של הוריה, 

נוסעת איתו לארץ הרחוקה אליה נסע, 

וביקש כל כך שתבוא איתו.


בעלה היקר נפטר כמה שנים לפניה.

 יום אחד ירדה לגינה בבית האבות לטיול היומי שלה והתיישבה על הספסל האהוב עליה מול הנוף ההררי .

קצת מאוכזבת שמישהו כבר יושב עליו , 

היא התיישבה בזהירות בצד השני

 שלא להפריע לו ולעצמה .

רגע אחרי שלקחה נשימה עמוקה ,

מכניסה את הירוק והפתוח הזה לתוך ראותיה ,

הסיטה אליו את מבטה והעיניים שלהם נפגשו ,בבת אחת ליבה נפער בקרבה .


עיניו המוכרות מעוטרות בקמטים של נסיון , שיערו לבן .והריח ,כבר לא היה אותו ריח זיעה נערי וחצוף שזכרה מאז 

אלא של אבקת כביסה מוכרת ואהובה .


נוגה הגיעה אלי לקונסטלציה משפחתית

בגלל תחושה של פיספוס שהיא חווה בחייה .היא סיפרה לי שבכל דבר שהיא עושה או עשתה בחייה היא מרגישה פספוס .

הגבר שבחרה ,העבודה שלה , החיים שלה, היא לא מצליחה להבין מאיפה התחושה הזאת אופפת אותה בכל פעם מחדש ומפריעה לה לחיות .


כשבדקנו מה המקור של אותה תחושה

עלתה סבתא שלה וסיפור האהבה המפוספס שלה .


את החלק האחרון של הסיפור טווינו ביחד. 

דמיינו שהם נפגשנו אחרי שנים רבות 

בבית האבות ופתחו ביחד את הכאב שלהם .נפגשו אחרי שכל אחד הקים משפחה משלו וחיים משלו ,ונתנו מקום לתחושת הפספוס שליוותה אותם כל חייהם .

נתנו זמן לקרבה שרצתה להתרחש ,

לתנועה שרצתה לקרות ונעצרה .


ביקשתי מנוגה להכנס לנעליהם של סבתה ושל אהובה שנותר כאגדה סודית במשפחה  ולהרגיש מה הם היו אומרים זו וזה , 

אם אכן היו נפגשים שוב .


לאחר הסשן נוגה חשה 

ששחררה את אותה תחושה שסחבה שנים  .

הבינה מה המקור שלה ,

נתנה לה הכרה וריפוי

 והחזירה אותה בחזרה לבעליה .