סוגי העברות

העברה בפסיכולוגיה ובקונסטלציה:

העברה, העברה נגדית, העברה מרחבית, העברה בן דורית, מרחב ההזדהויות. 

זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, היה הראשון שתיאר העברה בתחילת המאה העשרים. הוא מדבר על מטופלים שמשליכים על המטפל (האנליסט) את האופן בו הם תפסו, באופן לא מודע, דמות חשובה מהילדות. פרויד דן באופן בו יש להתמודד עם העברה בטיפול, אבל העברה מתרחשת לא רק בסיטואציה הטיפולית, אלא במצבים רבים בחיי היומיום של כולנו.

העברה: 

היא הפנייה לא מודעת של רגשות, תחושות ויחסים מאדם אחד לאחר. תופעת ההעברה מתרחשת באופן טבעי ובלתי מודע במערכות יחסים. מקובל להשתמש במושג ההעברה כדי לתאר מצב שבו המטופל מעתיק יחס מודחק, לא מודע, כלפי אדם משמעותי בעברו (לרוב אחד ההורים), ומעביר אותו אל המטפל שלו. 

העברה נגדית:

מתייחסת אל הרגשות אותם המטפל חש כלפי המטופל. מקורם של רגשות אלו נמצא בעולמו הפרטי והמשפחתי של המטופל. עם זאת, לא פעם, נכנסות גם השפעות מעולמו הפרטי והמשפחתי של המטפל.

בשלבים מוקדמים של התפתחות הפסיכואנליזה פרויד הניח כי העברה נגדית עלולה להכשיל את המטפל, שכן הוא מאבד את האובייקטיביות שלו. מאוחר יותר ראו פרויד והבאים אחריו בהעברה הנגדית כלי חשוב ביותר, התומך בהבנת המטופל והתהליך הטיפולי בכללותו. פרויד ראה את הקשרים בין הלא מודע של המטפל והלא מודע של המטופל, כתקשורת של מסרים בלתי מודעים, שהיא לדבריו, מרכיב יסוד בתהליך הטיפולי.

המטפל מושפע לא מתוך בחירה ולעיתים קרובות באופן לא מודע מתופעות אלו, המתרחשות בכל רגע נתון במרחב הטיפולי. ניתן לומר שהמטפל 'מזדהה' באופן לא רצוני עם רגשות וסיפורים מעולמו הפנימי של המטופל. הבנת התקשורת של מסרים בלתי מודעים בין מטפל למטופל היא מרכיב משמעותי וחשוב בתהליך הטיפולי. 

העברה מרחבית

(עבודתה של הקונסטלציה)

היכולת של מי שנמצא במרחב הטיפולי לחוות העברה נגדית באופן יזום ומתוך בחירה. זהו  מושג שהתרחב מתוך גישת הקונסטלציה. ההזדהות היא למעשה הרחבה של תופעת העברה הנגדית.

זאת היא תופעה המתרחשת בתהליך יעוץ אישי או קבוצתי, המתארת את היכולת של המנחה, של משתתף בקבוצה ושל 'המונחה'  להזדהות באופן משמעותי – תחושתי, מחשבתי, רגשי וחוויתי, עם חלקים / דמויות השייכים למערכת של המונחה בתהליך הקונסטלטיבי.

בתהליך הקונסטלטיבי נותנים יצוג לגורמים השונים הנמצאים בסיפור של המונחה, ולאחר מכן המונחה, או כל משתתף אחר בתהליך, יכול להדהות איתם בהנחיה המתאימה. כלומר, לזמן העברה נגדית באופן יזום, וכך לתת חיים ועצמאות לדמויות ולגורמים שיש להם חלק בנושא שעליו עובדים. 

העברה בין-דורית:

העברה בין-דורית היא תופעה המתארת דפוסי הורות המשתחזרים מדור לדור. אדם שחווה התנהגות מסוימת או סגנון יחסים כלשהו עם הוריו, נוטה, במסגרת יחסיו עם ילדיו, לשחזר את אותה התנהגות.

ילדותו של אדם משפיעה על ההתנהגות שלו, על תפיסות העולם שלו, על האופן בו הוא חווה את העולם, על האופן בו הוא יוצר קשר עם אחרים וגם על האופן בו הוא יוצר קשר עם ילדיו. דפוסי התנהגות אלו, בין אם הם חיוביים או שליליים, רצויים או לא רצויים, מוטבעים באדם וקשה להימנע מלחזור עליהם בקשר עם הילדים.

אותם דפוסים וזכרונות שנשמרו אצל האדם בבית הוריו, עולים כאשר הוא מתמודד עם אתגר חינוכי. כאשר ההורה לא מודע אליהם, סביר שהוא ישחזר את הדפוסים של הוריו.

באותה מידה שהשפעתם של אירועים קשים שחווה אדם בילדותו, יכולה לעבור לילדיו, כך גם השפעות טובות וכוחות שיש לאדם יכולים לקבל ביטוי באופן גידול הילדים. המודעות אל הכוחות והחולשות היא זו שיכולה להשפיע במידה מסוימת על מה שעובר הלאה.

הקונסטלציה מאפשרת להשלים תנועה שלא הושלמה ולתת הכרה למה שלא קיבל הכרה.

 תהליך יצירת מרחב הזדהויות  מורכב מחמישה  שלבים:

1.הגדרת מערכת היחסים כמטפל- מטופל או מנחה-מונחה ויצירת הסכם עבודה

2.*התהוות "מרחב הזדהויות".  תהליך הגדרה זה מאפשר למרחב ההזדהויות של מטופל להתהוות, לקבל פוקוס ומיקוד.

3.הגדרת מקום- מאפשרת מיקוד גבולות מרחב ההזדהויות.

4.הגדרת תפקידי המשתתפים בתוך מרחב ההזדהויות – מאפשרת הזדהות עמוקה יותר ומדויקת עם אותה דמות או אלמנט.

5.יציאה ממרחב הזדהויות.

 כל שלב של הגדרה, משלב ראשון ועד לשלב רביעי, מאפשר דיוק רב יותר בהזדהות ובמידע התחושתי, רגשי, פיזי, מחשבתי, שמגיע מתוך ההזדהות המרחבית.

* התהוות - משהו נהיה, מתהווה, - לדוגמתנו  - המרחב בו הקונסטלציה של הסיפור שעליו עובדים, או שתיכף עובדים, פתאום נוכח בחדר. המשתתפים, החדר, הכל מסביב נהיה חלק מהקונסטלציה והקונסטלציה מתבטאת דרכו. כל הדבר הזה 'מתהווה" או נהיה.